צרפת: מחלומה של אמילי למציאות של המהגר — לנפץ את המיתוס כדי למצוא את האמת
לכולנו יש מיתולוגיה פנימית על צרפת עוד לפני שכף רגלנו דורכת על אדמתה. אך בין "הגלויה הדיגיטלית" לבין הקושי של "המדרכות הפריזאיות", פעורה תהום. כדי להבין מדינה, אנו עוברים בדרך כלל דרך שלוש פריזמות (נקודות מבט). המעבר מאחת לשנייה אינו עובר תמיד חלק: הוא מעורר לעיתים קרובות "רעידת אדמה רגשית" של ממש.
1. המראה המעוותת: צרפת תחת אלגוריתם
היסטורית, צרפת תמיד הייתה אמנית השיווק של התדמית של עצמה. מהזוהר של ורסאי ועד להמצאת הקולנוע, היא תמיד ידעה להציג את עצמה לעולם. כיום, האלגוריתמים החליפו את המלכים בתפקיד זה.
נקודת המבט הראשונה היא זו של הפיקציה. זוהי הפריזמה המעוותת ביותר: זו של "אמילי בפריז" או של "אמלי". בעולם הזה, צרפת מתמצתת במגדל אייפל, בבתי אופנה עילית, בקרואסון מוזהב ובכוס יין על המרפסת. זוהי תפאורה של סטודיו, סטרילית, ללא אשפה, ללא שביתות וללא מורכבות חברתית. מבחינה מדעית, הדימויים הללו ממלאים את המוח שלנו בציפיות אידיאליות, ויוצרים סוג של "גן עדן מלאכותי" ויזואלי שמסתיר את האמת.
2. התייר מול המהגר: סופה של הטיסה בשמי הארץ
השלב השני הוא זה של החופשה. זוהי התבוננות נעימה, אך היא נשארת במבט מלמעלה. אנחנו מרחפים מעל המציאות, בוחרים רק את האסתטיקה ומתעלמים מחיי היומיום. אנחנו עוצרים ברומנטיקה של נהר הסיין ובפולקלור של כובע הברט.
השוק (ההלם) האמיתי מגיע בשלב השלישי: ההגירה. זהו רגע העימות החזיתי עם המציאות התרבותית והמערכתית של המדינה.
הרוויה: מגלים את הסרבול של הבירוקרטיה, את הישירות (שנתפסת לעיתים כגסות רוח) של האינטראקציות החברתיות, או את השברים העמוקים בחברה (כמו עדותה של אותה מתנדבת במשחקים האולימפיים בפריז, שהופתעה מהניגוד בין הפאר לבין חוסר הביטחון של "עובדי הצללים").
קריסת החלום: זה טבעי להרגיש אכזבה עמוקה. זו לא המדינה שבוגדת בכם, זו המראה המעוותת של המדיה שמתנפצת. יש לכם תחושה שהחלום מתפורר, כשבמציאות, אתם סוף סוף מתחילים באמת לראות.
3. המבט שלי כמורה וכמהגר
לאחר שחייתי ביפן ובספרד, צפיתי ברעידת האדמה הזו משני הצדדים. ראיתי סטודנטים יפנים רבים מגיעים לצרפת כ שהם סובלים מ**"תסמונת פריז"** (Paris Syndrome): אכזבה כה קשה שהיא הופכת למחלה גופנית ממש.
בתור מורה לצרפתית, התפקיד שלי הוא לומר לכם: אל תהיו עצובים בגלל האכזבה הזו. היא הסימן החיובי לכך שאתם יוצאים מהאשליה. צרפת האמיתית הרבה יותר מרתקת מסדרה של נטפליקס. היא מורכבת, מלאה בסתירות, אוהבת להתלונן (râleuse), אך האותנטיות הגולמית הזו היא שעושה אותה לעשירה כל כך. ללמוד את השפה זה בדיוק זה: להשיג את המפתח כדי לפענח למה הצרפתים הם כפי שהם, הרבה מעבר לקלישאה של "באגט וחולצת פסים".